עין אל-בלד ...

 כפר פקיעין עשיר במים ,הוא התברך בהרבה מעיינות המפכים בו מימיהם ומשקים את אדמתו . הברוכה בגינות ירק 

 במרגלות הכפר " אל-חואכיר" . " ופקיעין מלאה כל טוב , ארץ לא תחסר כל בה , עיינות מים יוצאים בבקעה ובהר . .  " . עץ הרמון שכיח מאוד בפקיעין , ועצי זית עתיקים , תאנים , גפנים , חרובים , אלונים , וגם עצי המייש והצפצפה .

 מעיין עין אל-בלד נובע במרכז הכפר הישן , משך כל ימות השנה .הספק המים מגיע לשיאו בחורף , בעבר , מי  

 המעין הפעילו שתי טחנות קמח ששרידיהן עדיין נמצאים בשטח . האחת בסמוך לקברו של רבי יוסי דמן פקיעין והאחרת

 ממוקמת בערוץ מעל לטחנה הראשונה שפעלה עד שנות ה- 40 במאה הנוכחית .  ההסבר לשפע המים  בפקיעין ההסבר של הזקנים הוא דתי " שכר ועונש על מעשים שהתרחשו בתחום שבין אדם לחברו. סלמאן פלאח מביא בספרו " סיפורי עם דרוזים " את הסיפור הבא :

" לפני שנים רבות ישבה בכפר זקנה אחת . באחד הימים עבר בכפר איש זקן ושק על שכמו . החום והצימאון החלישו

את כוחו , והוא ישב לנוח בצל עץ חרוב שבקרבת הכפר . בית יחיד עמד במרחק מה ממנו . קם האיש , פנה לכוון הבית

 וביקש בפתחו מי-שתייה . בשימוע הזקנה את בקשתו , פנתה אליו והגיבה בצעקה : אין כאן מים !  היא לא ידעה כי 

 האיש הוא אחד הנביאים .  כעס האיש ואמר : אם אין עכשיו , אז לעולם לא יהיו . האיש חלף  

 לדרכו ודבריו נתקיימו . בדרכו עבר האיש בפקיעין וגם שם ביקש מים . הזקנה שישבה שם בפתח ביתה הביאה לו את המים מיד ואמרה :  שתה וקח אתך גם כמה שתרצה לדרך .   שתה הנביא ובירך את המקום . בזכות ברכה זו מצויים עתה מעיינות רבים בכפר פקיעין ובסביבתו . .  " .

חצר המעיין הייתה המרכז החברתי בעבר ונשארה גם היום , בעבר באו התושבים למעיין להשקות את הבהמות , לשטיפת כלים , ולכבס בגדים ושטיפת גרעיני החיטה. . . וכו' כמו כן בחצר המעיין נפגשו מכירים עוברי אורח .לחצר , הגיעו קוסמים ומספרי סיפורים להציג ולהשמיע את יצירותיהם . וגם המסיבות והשווקים נערכו בחצר זו.

תמורות במבנה הפיסי של המעיין :

א. בתקופת המנדט הבריטי בשנות ה- 30 , הנציב העליון ווקופ הוא שצווה לבנות את תעלות הבטון שהוליכו את מימי המעיין לשני עבריו של הכפר לשם השקיית הגנים " אל-חואכיר " , ונבנה גם מאגר מים בכדי לשמור על מי המעיין שלא יזרמו לשווא , ולמאגר זה חובר צינור שהוביל את מי השתייה , וממנו מלאו נשות הכפר את כדי המים ופחים שנשאו אותם על ראשיהן לבתיהן .

מי הצינור זרמו אל שוקת (אל-ראן ) שממנה שתו הבהמות .

ע"מ להסדיר את עניין חלוקת מי ההשקיה בין התושבים , המציאו תפקיד האחראי על חלוקה זו אשר נקרא בערבית ( סוואק אל-עין ) , אדם זה דאג קודם כל לתקינות תעלות המים ולחלוקה הוגנת של המים בין החקלאים .

ב. בשנת 1972 נהרס אתר המעיין הטיפוסי ונבנו שלושה מאגרים האחרון לאגירת המים העודפים להשקיית השדות ונבנה חדר משאבה לשאיבת מי השתייה .

     ג. משנת 1992 עבר המעיין שיפוץ אחרון . כיום מגיעים אליו מטיילים רבים כדי להנות ממראהו ולהשתכשך במימיו

    לתפוש שלווה באווירה שקטה מתחת לעץ התות שהינו אחד מסמליה הנצחיים של פקיעין .