קבר שיח' סאלח אבו-מלח ז"ל

      הוא שיח' סאלח עאמר . שם המשפחה הוחלף ל " אבו-מלח " בגלל שאביו שיח' חסן נסע לעכו וקנה שם שק מלח והעמיסו על-גבי חמורו . בדרך , ליד כפר כליל ( כפר דרוזי נטוש ממערב לינוח ) לא יכל החמור לעלות עם השק . שיח" חסן נשא על גבו את שק המלח ששקל קצת מעל למאה ק"ג . כשעבר בכפר ינוח קראו לו התושבים אבו-מלח .

 שיח' סאלח נולד בפקיעין קרוב לשנת 1820 לסה"נ ונפטר בשנת 1906 ( 1324 להגרה , כפי שמצוין בכתובת שעל הקבר ) . היו לו שלושה אחים ואחות . הוא גדל על ערכי הדת בבית ששמר מסורת . אביו מת כשהיה ילד צעיר . הוא עבד בשכירות ועזר לאחיו עד אשר יכלו להתקיים בכוחות עצמם ואז החליט לנסוע ללבנון כדי ללמוד רזי הדת הדרוזית ( באוניברסיטה הדתית ) " ח'לוואת אל-בייאדה " שליד העיירה חצבייא .

  לאחר מספר שנים חזר לפקיעין , במשך הקיץ ישב בסוכה שבנה ליד הבית , ובחורף גר בח'לווה של הכפר . אבל רוב זמנו יצא מחוץ לכפר כדי להתבודד עם בוראו .

השיח היה נשוי שלוש פעמים , בהסכם שעשה עם נשותיו התנאי איתם כי המטרה היא נישואין ללא ילדים .

שיח' סאלח אבו-מלח עזב את פקיעין בגלל שלא השלים עם התנהגותם של חלק מאנשי הדת ובגלל סכסוך עם אחד מאישי הכפר ששילם מס מקרקעין עבורו. לפי ההסכם ביניהם השיח' היה צריך לשרת אותו במשך שנה , אך בתום השנה אותו איש לא הסתפק במה שנתן השיח' עבורו ודרש עוד שנת שירות . השיח' התנגד ועזב לכפר השכן כסרא  שם עסק בלימוד ילדי הכפר את עקרונות הדת ובכתיבת ספרי דת . אשתו נדא ליוותה ושירתה אותו .

  לשיח' סאלח היו תכונות ייחודיות ושמו הטוב הלך לפניו . כשפגשו אותו נשות הכפר מיהרו לנשק את ידיו כדי לקבל ממנו ברכה ,  דבר שלא מצא – חן בעיניו , לכן דאג לא לעבור יותר  באמצע הכפר .

  תושבי פקיעין מטיבים לספר שהיתה לשיח' יכולת מדהימה  לגלות את הנסתר. לא פעם עזר לאנשים לגלות אבידה מסופר ששני אנשים מפקיעין גנבו כלי נחושת ופרות מהבוסתן שלו בהיותו בכפר הסמוך כפר – סמיע , כשחזר הופתעו כשסיפר להם על המעשה שלהם בפירוט רב , אז הם ביקשו סליחה והבטיחו לא לחזור על מעשים מעין אלה .

  רבים הם האנשים שבאים לבקש מרפא ליד הקבר שלו , ואף יש כאלה שישנים ליד קברו כדי להחלים ממחלה כלשהי .

  השיח' אבו עלי פארס סיפר , שהוא ביקר אצל השיח' סאלח בח'לווה והופתע לשמוע ממנו שבעוד שלושה ימים המוות יפריד ביניהם ! ואכן ביום השלישי נפטר השיח' ,  המונים השתתפו בלווייתו שכמעט הפכה למריבה גדולה בין אנשי פקיעין ואנשי כסרא . כל צד רצה שהשיח' יקבר בכפר שלו . בסוף הוחלט שהגופה תיקבר בפקיעין והמקל שלו בכסרא . הוא נקבר על קברו של תלמידו שיח' נאיף ח'יר אל–סאלח  .                                                   

                                                                                       יהי זכרו ברוך! רוך!

  המקור : עאמר  נעים , ביוגרפיה של שיח' סאלח אבו-מלח ז"ל , פקיעין 1993 .